(ירושלים, 8 באוגוסט 2024) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ב-21 בדצמבר 2023, הסתערו כוחות ישראליים על בית בעיר עזה, השליכו לתוכו רימונים ופתחו באש על חדר שהסתתרו בו אזרחים בני משפחה אחת.
בהתקפה נהרגו שבעה בני אדם, בהם אישה הרה; ונפצעו באורח קשה שניים, בהם ילד בן חמש. לטענת העדים, הכוחות הישראליים גם ירו בגבר עיוור בן 73 לאחר שאבטחו את הבניין ואילצו את כל בני המשפחה לצאת ממנו. יש לחקור תקרית זו כפשע מלחמה אפשרי, ויש למצות את הדין עם הכוחות המעורבים.
לדברי בלקיס וילה, מנהלת-שותפה לעניין משברים, עימותים ונשק בארגון Human Rights Watch, "אין שום דרך לתרץ הסתערות של חיילים היורים על בית מלא באזרחים מבלי לנקוט אמצעי זהירות כלשהם [...] החיילים השמידו משפחה פלסטינית והותירו יתום, ילד קטן שאולי לעולם לא ישוב ללכת".
ארגון Human Rights Watch ראיין שלושה מבני משפחת אל-ח'אלדי. שניים מהם, שהיו עדים להתקפה, התראיינו בטלפון, ובחודש יוני 2024 בדוחא (קטר), נפגשו חוקרי הארגון עם פייסל, הילד הפצוע בן החמש שטופל שם. החוקרים גם ניתחו סרטון, שפורסם בחשבון IDFonline של הכוחות המזוינים הישראלים ברשת X (לשעבר טוויטר) וחלקים ממנו אומתו, ונקבע כי צולמו בין 20–21 בדצמבר. בסרטון נראים חיילים וכלי רכב משוריינים ישראלים בסביבות הבית, אך ללא עדות ללחימה או ירי על חיילים ישראלים.
בני הדודים מוחמד אל-ח'אלדי, בן 40, ומואמין אל-חאלדי, בן 21, אמרו כי בלילה שבין 20–21 בדצמבר פגע פריט תחמושת בבית בשכונת שיח' רדואן בצפון העיר עזה, בסמוך לחמישה בתי ספר שחסו בהם עקורים. מוחמד, מואמין ו-29 בני משפחה נוספים שהו בבית הסמוך, לאחר שנמלטו מבתיהם בעקבות שיחת טלפון מהצבא הישראלי שהורה להם להתפנות. לדבריהם, רגלה של גיסתו של מוחמד, פאטמה אל-ח'אלדי, בת 32, שהייתה בחודש השביעי להריונה, נשברה במהלך תקיפת הבית הסמוך.
לדברי מוחמד, כ-30 דקות לאחר תקיפה זו הגיעו כוחות ישראליים בכלי רכב משוריינים ובדחפורים. מוחמד סיפר: "הסתכלנו החוצה וראינו אותם מנפצים חלונות, דורסים מכוניות עם הטנקים שלהם, הורסים קווי חשמל ומחריבים כל דבר אחר שהם יכולים". רבים מתושבי האזור נמלטו דרומה, אך משפחת אל-ח'אלדי נשארה במקומה משום שבני המשפחה המבוגרים לא יכלו להימלט בזריזות. שני העדים אמרו שאיש מהנוכחים בבית לא היה חמוש, לאיש מהם לא היו קשרים לארגון חמוש כלשהו וכן כי לא ידוע להם על נוכחות לוחמים בסביבה באותו זמן.
מואמין ומוחמד אמרו שניהם כי למחרת בסביבות הצהריים, ירו כוחות ישראליים פריטי תחמושת על קומתו הראשונה של הבניין. לאחר מכן בסביבות השעה 17:00, פרצו למעלה מתריסר חיילים ישראלים את השער והסתערו אל החצר, ואז, ללא כל אזהרה וללא כל התגרות מצד המשפחה, השליכו רימון דרך חלון בחדר הקדמי והריק של הבית. לאחר מכן, לדברי מוחמד, השליכו החיילים רימון נוסף למסדרון הראשי של הבית, התקדמו לאורכו, בעטו בדלת והשליכו לפחות שני רימונים נוספים לחדר שמצאו בו מחסה תריסר אנשים, ובהם מואמין ומוחמד.
שניהם סיפרו שכאשר שמעו את החיילים מתקרבים, הם הוציאו מייד את תעודות הזהות שלהם והחזיקו אותן בידיים מורמות. מואמין אמר כי נפצע ונפל בצמוד לקיר ושדודו אמג'ד אל-ח'אלדי, בן 42, הוטל עליו.
לדברי שני הגברים, הנשים צרחו ואז נכנס חייל ופתח בירי אוטומטי על כולם. פאטמה, שנהרגה יחד עם בעלה אחמד, החזיקה את פייסל שנפצע קשה. כשהירי נפסק, אדם, בנה בן ה-6 של פאטמה, נמלט מהחדר לאחר שראה את אביו "שוכב על הרצפה בשלולית דם, כמו כבשה שחוטה", לדברי מוחמד. האב, אחמד אל-ח'אלדי, בן 34, היה אחיו של מוחמד. הילד אדם לא נפצע בהתקפה.
לדברי בני הדודים, בהתקפה נהרגו שבעה מבני המשפחה: פאטמה, אחמד, גיסיו של מוחמד, שעבאן אבו ג'בל, בן 33 ואדהם אבו ג'בל, בן 20; ונוואל אל-ח'אלדי, בת 70, בניה ראאיד אל-ח'אלדי, בן 49, ואמג'ד אל-ח'אלדי.
מוחמד סיפר כי, "חייל אחד אמר בערבית, 'מי שחי, שיקום [...]', קמתי והוא הסתכל עליי ואמר, 'שרדת, יא מניאק, נכון?' לקחו אותי החוצה וסרקו את הפנים שלי עם מכשיר".
עבד רבו אל-ח'אלדי, בעלה בן ה-73 של נוואל, שהיה עיוור ולא נפצע, לא יצא מהחדר. החיילים הורו גם לבני משפחה נוספים – כולם ילדים ונשיםשמצאו מחסה בחדר אחר – לצאת החוצה. מוחמד אמר כי חיילים עשו חיפוש בעירום על הגברים שנותרו בחיים וכי הם חיפשו גם על גופם של הנשים והילדים. הם שאלו היכן נמצאים דייריו המקוריים של הבית, ומוחמד אמר שהם לא יודעים.
ואז, אמר מוחמד, "שמענו ירי מבפנים. אני חושב שזה הרגע שבו הם הרגו את מי ששרד בפנים. הם אמרו לנו, 'ההזדמנות האחרונה שלכם להישאר בחיים היא ללכת בטור מאחורי החייל הזה'. שאלנו, 'לאן אתם לוקחים אותנו?' הוא אמר, 'פשוט תשתוק ותלך אחריו'".
מואמין לא הצליח גם הוא לצאת מהחדר. "לא יכולתי לזוז ולא יכולתי לשמוע כלום כי הפיצוצים גרמו לי לאבד זמנית את השמיעה", הוא אמר. "די מהר איבדתי את ההכרה". כששב להכרתו למחרת, הבין שהוא שוכב מתחת לערימה של גופות.
הוא סיפר: "אין מילים לתאר את מה שהרגשתי [...] כל מה שאני רוצה לדעת זה למה? למה הייתי צריך לעבור דבר נורא כמו הטבח הזה? למה איבדתי את כל האנשים האלה? מה עשינו שכל זה הגיע לנו? לא היו בבית לוחמי התנגדות ולא היה בו שום סוג של נשק, היו רק אזרחים".
מואמין נפצע בברך, בשוק ובכף הרגל מרסיסי מתכת מהפיצוץ, וכדור פגע בירכו. לדבריו, כשחזר להכרה הצליח להגיע לבקבוק מים, אך עד מהרה שב ואיבד את הכרתו. הוא הצליח להתעורר לגמרי רק למחרת היום ואז גרר את עצמו החוצה מתחת לגופות, רק בעזרת ידיו. בשלב זה עבד רבו כבר נהרג, ככל הנראה כשחיילים נכנסו שוב לבית לאחר פינויים של מוחמד ובני המשפחה האחרים.
מוחמד שב למקום לאחר ארבעה ימים עם רופא כדי לחלץ את הגופות ואז מצא את מואמין. לדברי מוחמד, "הרגליים של אמג'ד, ראאיד ושעבאן רוסקו בפיצוץ הרימון [...] הם נראו כמו בשר טחון, ורסיסי מתכת ניקבו את הבטן והצוואר של אחמד. ראיתי את הבטן והפנים של פאטמה מלאים ברסיסי מתכת. הקיר רוסס כולו בדם. אדהם נפגע מכדור שחדר דרך הלסת ויצא מהחלק האחורי של הראש שלו [...] גם עבד רבו מת, היו לו פצעי ירי".
מוחמד אמר שהוא מצא יותר מ-60 תרמילי כדורים בבית.
פייסל עבר ארבעה ניתוחים ברצועת עזה בגין קרעים במעיים, שלפוחית שתן מנוקבת ושברים רבים בירךושלושה ניתוחים נוספים בדוחא (קטר). שישה חודשים לאחר ההתקפה, הוא עדיין מקובע בגבס ממותניו ועד ירכיו. הרופאים אומרים שהוא לא ישוב ללכת. עבד אל-חאפז אל-ח'אלדי, דודו של פייסל וכיום אפוטרופוסו, שליווה אותו לדוחא, אמר שההתקפה שינתה את הילד באופן דרמטי: "[פייסל] היה פעם כל כך חברותי. הוא תמיד היה עצמאי, התרוצץ ודיבר עם אנשים חדשים. הוא אף פעם לא פחד. עכשיו, אם אני הולך לחדר השני, הוא מתחיל לקרוא לי. אי אפשר להשאיר אותו לבד לרגע".
מואמין סיפר כי הוא לא הצליח לקבל אישור לצאת מרצועת עזה ונשאר בצפונה, ללא תרופות ובמידה רבה ללא טיפול בפציעה שלו הכוללת קרעים רבים בגידים.
בני משפחת אל-ח'אלדי ששרדו את ההתקפה, זיהו במפה את הבית שבו הותקפו. ארגון Human Rights Watch ניתח סרטון המורכב משבעה קטעי וידיאו שהצבא הישראלי פרסם ברשת ב-24 בדצמבר. באחד מהם נראים כוחות ישראליים הפועלים במרחק של פחות מ-160 מטר מהבית שזיהו בני המשפחה.
בדיווח הצבאי הישראלי שנלווה לסרטון, נאמר כי יחידות הצבא הנראות בו הן שייטת 13 וחטיבה 401. ארגון Human Rights Watch קבע שלפחות קטע וידיאו אחד בסרטון, צולם בין הבוקר של 20 בדצמבר ועד שעות אחר הצהריים המאוחרות של 21 בדצמבר. נראים בו לפחות 17 מאנשי הצבא הישראלי מחוץ למסגד א-תקווה, במרחק של כ-170 מטר מדרום מערב לבית.
באותו פוסט ברשת X, פרסם הצבא הישראלי גם תמונה וכתב כי פשט על בית ספר ומצא בו מצבור של כלי נשק וחומרי נפץ. ארגון Human Rights Watch איתר את בית הספר בצידו הנגדי של הרחוב. הרשויות הישראליות לא פרסמו שום מידע נוסף על ההתקפה. הן אף לא סיפקו שום תשובה מהותית למכתבו של ארגון Human Rights Watch מ-15 במארס שתמצת את הממצאים וביקש מידע ספציפי על התקרית.
לדברי וילה, "תקרית זו מדגישה את המחיר הקטלני של כישלון הכוחות הישראליים ברצועת עזה בשמירה על ההגנות המוקנות לאזרחים, המגיע במקרים מסוימים עד כדי פגיעה מכוונת בחייהם, לרבות בחיי ילדים [...] על ממשלות ללחוץ על ממשלת ישראל להפסיק את ההתקפות הבלתי-חוקיות ולהימנע משותפות בפשעי מלחמה אפשריים באמצעות הפסקת העברת הנשק לישראל".